מפגשים קבוצתיים
במשך שלוש שנים ליוויתי במסגרות שונות מתמודדים ופגועי נפש במסגרות שונות דרך סדנאות 'מבט מצלם'.
בנימה אישית אומר שקצרה היריעה מלהכיל את מנעד הרגשות והמחשבות שיש לי אליהם.
תהליכי הנחיית קבוצות צילום כביטוי אישי במחלקות שונות במרכזים לבריאות הנפש בבאר יעקב ונס ציונה פתחו את ליבי ולימדו אותי רבות על רוח ונפש האדם, על היכולת המופלאה של המח למצוא בכל מצב את הקמצוץ של הטוב ובעיקר את ההזדמנות להכיר אוכלוסייה שקופה שהקול שלה אינו נשמע ולתת לה שיח מכבד בגובה העיניים, יכולת להתבטא ללא שיפוט וביקורתיות והזדמנות נפלאה להכיר ביכולות ובעוצמות שלה.
המפגשים במחלקות מגוונים מעצם האופי של כל מחלקה והשוהים בה. פתוחות, סגורות, נשים, גברים, מעורב, גיל שלישי, מוגבלים קוגניטיבית ואחת לצידך – מחלקת נשים שהכל שם מאוד נפיץ, עדין וטראומטי.
במקום שבו הצילום אסור בשטחים הציבוריים ויש שמירה מאוד חזקה על פרטיות המטופלים, הגעתי עם המצלמות (כמובן עם אישור ביטחוני) ונתתי למשתתפים לצלם. האושר והשמחה שלהם לאחוז ולהקליק במצלמה, לראות את התוצרים שלהם, להביע את עצמם בדרך יצירתית העניקו להם רגעים של סיפוק, תחושה שהם שווים מול החברה ומוערכים.
מפגשים שבועיים בנושאים שונים .השבוע שהיה, העוצמות שבי, יעדים ומטרות בחיים, דימוי עצמי, אור וצל, מסגרות ועוד נושאים שהציפו את הפער בין המציאות במחלקה לבין הרצונות והחלומות שלהם.
והכל – הם דיברו דרך ובאמצעות תוצרי הצילום שלהם שפתחו ערוץ תקשורת ויזואלי לכל עולם הרגשות והתחושות שלהם.
להצצה על המפגשים:
מסכות
עבר. הווה. עתיד
זווית ההתבוננות
האור בקצה המנהרה
חזרה לילדות
הסטיגמה על 1 מתוך 4