פוטותרפיה
הפוטותרפיה היא ערוץ לביטוי עצמי ורגשי באמצעות צילום ותמונות, המבטא ומביע את מה שקשה לנו לעיתים לבטא במילים.
התמונות הן למעשה גשר כניסה לתחושות, חוויות, וזיכרונות (גם אלו שקבורים עמוק)
ודרכן באה לידי ביטוי המשמעות האישית עבור המתבונן.
פעולת הצילום מחברת בין העולם הפנימי לחיצוני ובתהליך הליווי האחיזה במצלמה נותנת מיקוד ושליטה פנימית ובחינת הדברים מהמקום הבטוח.
ובעצם מה אנחנו מצלמים, חלום, רגש או זיכרון? כל תמונה שאנו מצלמים היא סוג של דיוקן עצמי, השתקפות של זיכרון מסוים לרגעים מיוחדים שרצינו להנציח.
התמונות הללו הן למעשה סיפורי החיים שלנו, כמו טביעות אצבע, היכן היינו פיסית ורגשית.
בזמן שאנחנו צופים בתמונות, הנתונים המצולמים מהדהדים לנו משהו במוח ובלב ובאופן ספונטני נוצרת אצלנו משמעות סמלית שאנחנו חושבים שמגיעה מהתמונה.
אנחנו באופן אוטומטי 'נמסגר' את התמונה וניתן לה פרשנות משלנו שהיא האמיתית והנכונה בעינינו (זוכרים? טביעת אצבע רגשית..) ולרוב תציף מנעד תחושות בהתאם ובתהליך נכון של שאלות גם התבוננות מחודשת על פני הדברים.
דרך הצילום והתמונות נפתח ערוץ תקשורת ייחודי, עוצמתי ומדויק.
ראייה מודעת
ראיה מודעת זוהי תפיסה ושיטה אשר פותחה על ידי שיבי איסמן במכון לחקר ויזואלי.
בנימה אישית אציין שלימוד השיטה הרחיב והעמיק את תהליך ההתבוננות שלי בתמונות חיי.
אלו המצולמות ואלו שבזיכרון.
זהו תהליך מאוד מעניין, המציב מראות ומשקף תמונות מצב של דפוסי חשיבה מעכבים, אמונות מגבילות, תגובות אוטומטיות וסיפור אחד שלא תואם את הכאן והעכשיו.
פעולת הצילום היא אוטומטית לנו. לרוב נהיה מרוכזים בנושא הצילום (נוף, קבוצה של אנשים, עצמינו וכו') האצבע הלוחצת והופ יש תמונה. מהחוץ אל הפנים.
אולם מה למעשה תפסנו בתמונה?
פעולת ההסתכלות שלנו היא פיזיולוגית ואנחנו לא מקדישים לה מחשבה.
'ואוו בכלל לא שמתי לב, לא התכוונתי לצלם את זה, אם הייתי יודעת שזה שם לא הייתי מצלמת'
עכשיו בואו נעשה הפוך.
מהפנים אל החוץ. נתבונן בתמונה. על סך כל חלקיה. נהיה מודעים לכל הפרטים הוויזואליים שנתפסו בעדשת המצלמה ונחקור את התמונה כאוסף נתונים.
לא מה שהיא מסמלת עבורנו (תמונה השלכתית) אלא מהו הסיפור של אותו אוסף נתונים לעומת הסיפור שיש לנו בראש.
לכולנו יש סיפור חיים. כזה שצרוב לנו בראש ודרכו התעצבנו, פיתחנו מערכות של אמונות, תגובות, תחושות – גם אם הן כבר לא רלוונטיות או נכונות.
כאן המצלמה מנציחה את הפער בין מה שאנחנו מספרים לעצמינו לבין המציאות העכשווית.
Photo is: Voice
פוטו וויס היא מתודולוגיה שנולדה בלונדון ומטרתה להביא את קולן של האוכלוסיות המוחלשות והמודרות דרך התמונות שהן מצלמות.
באמצעות הצילום, קבוצות אלו מתעדות נושאים החשובים ובוערים להן או אלו שלא נוכל לדעת עליהם כל עוד אנחנו לא מגיעים מתוך אותה אוכלוסייה.
מטרת פוטו וייס היא ליצור שיח ציבורי ולעשות שינוים חברתיים באמצעות ודרך תוצרי התמונות.
דרך עדשת המצלמה והעין של המצלמים אנחנו יכולים לראות חלקים מעולמם, תהליכים חברתיים בתוך הקבוצה, תפיסת עולמם, את עצמם וזהות אישית מול קבוצתית.
התמונות משמשות כמתווך להשמעת קול, מחאה ודרך לספר את הסיפור של הפרט באותה קבוצה.
גם כאן המצלמה משמשת ככלי בעל השפעה רבה והמצלמים עוברים תהליך מפסיביות לאקטיביות.
התיעוד מגיע מתוך הקבוצה והלך רוחה. הוא נקי מהשפעות (עין ערך התקשורת הדיגיטלית ועיתונות) אותנטי ולרוב גם מנפץ מיתוסים וסטיגמות שיש לקהילה על אותה קבוצה.
מדיית הצילום מתווכת את הקבוצה לקהילה וכאן יש להם אפשרויות בלתי מוגבלות להביע את הקול שלהם, לקדם שיח על הנושאים העולים מהתמונות ולגרום למתבונן לנקוט עמדה או מעורבות אישית חברתית או פוליטית.